בעולם הציוד המבצעי קל מאוד להתרשם מרשימת פיצ'רים ארוכה.
עוד תא, עוד רוכסן, עוד שכבת ריפוד, עוד אבזם, עוד אפשרות חיבור. על הנייר, כל אחד מהם נותן עוד סיבה לקנות את המוצר.
אבל בשימוש מבצעי, יותר מורכב לא בהכרח אומר יותר טוב.
לכל פיצ'ר יש מחיר
כל רכיב שמוסיפים לציוד מביא איתו משהו נוסף: משקל, נפח, חומר ולעיתים גם נקודת כשל נוספת.
כאשר מדובר בפריט אחד, ההבדל יכול להיראות קטן. אבל לוחם לא נושא פריט אחד. הוא עובד עם ווסט, חגורה, קסדה, נשק, תרמיל, קשר, אמר"ל, ציוד רפואי ועוד.
לכן גם תוספות קטנות צריכות להיות מוצדקות.
מה זה Over Engineering?
Over Engineering קורה כאשר מוצר מקבל יותר מורכבות ממה שהבעיה באמת דורשת.
זה יכול להיות תיק עם יותר מדי תאים פנימיים, ווסט עם מספר שכבות וחיבורים שלא נעשה בהם שימוש, בגד עם פרטים שמוסיפים משקל ונפח או מערכת שמצריכה יותר מדי שלבים כדי לבצע פעולה פשוטה.
הבעיה היא לא עצם קיומם של פיצ'רים.
הבעיה מתחילה כשפיצ'ר קיים כי הוא נראה טוב בדף המוצר, ולא משום שהוא משפר את השימוש.
בלחימה, פשטות היא יתרון
ציוד מבצעי עובד בסביבה שבה המשתמש עייף, חם לו, הוא לובש כפפות, נמצא בתנועה ולעיתים צריך לעבוד מהר מאוד.
במצבים כאלה, מוצר פשוט וברור יכול להיות עדיף על מוצר שמציע יותר אפשרויות אבל דורש יותר התעסקות.
גם בצבא האמריקאי עוסקים באופן ישיר בצורך לצמצם עומס על הלוחם, ומדגישים שהעמסת ציוד נוסף יכולה לפגוע בביצועים גם כאשר לכל פריט בנפרד יש הצדקה מסוימת.
פשטות טובה לא אומרת מוצר בסיסי.
היא אומרת שכל רכיב נמצא במקום מסיבה ברורה.
יותר נקודות מכירה לא אומר יותר ערך
קל יותר לשווק מוצר כאשר אפשר להציג עשרה פיצ'רים שונים.
אבל מבחינת המשתמש, השאלה החשובה יותר היא כמה מהם באמת משפרים את העבודה שלו.
לפעמים מוצר עם פחות פרטים יהיה קל יותר, מהיר יותר לתפעול, פחות מסורבל וקל יותר לשלב עם שאר הציוד.
ולפעמים דווקא נדרשת מערכת מורכבת יותר. הכל תלוי במשימה.
השאלה שצריך לשאול
כשאתם בוחנים ציוד מבצעי, אל תסתכלו רק על כמה פיצ'רים יש בו.
תשאלו על כל אחד מהם:
מה הוא פותר?
האם אשתמש בו באופן קבוע?
מה הוא מוסיף במשקל ובנפח?
האם אפשר לפתור את אותה הבעיה בצורה פשוטה יותר?
ציוד מקצועי לא צריך לעשות כמה שיותר דברים.
הוא צריך לעשות את הדברים הנכונים, בצורה הפשוטה והאמינה ביותר שאפשר.
